עמוד 6
"תראה!" אמר הרוכל והצביע קדימה. "זה הארמון שלך?"
"כן!" צעק אלאדין בשמחה כשזיהה אותו. "אני מקווה שהנסיכה עדיין שם!" הוא אמר. "כי בלי המנורה שלי, אין לי דרך להחזיר את שניהם בזמן."
בדיוק אז, יסמין הסתכלה מחלון הארמון על האורחים החדשים. להפתעתה, היא זיהתה את אלאדין. היא נופפה לו לבוא אל שער הכניסה.
המשרתים הכניסו את שניהם. יסמין לקחה אותם לחדר האורחים וסגרה את הדלת.
אלאדין חייך, "גברתי! כמה אני שמח לראות אותך!" הוא אמר.
יסמין חייכה גם, "כבר חשבתי שאשאר פה לגמרי לבד באמצע המדבר. כשהגעתי לפה עם הארמון הזה, גם ג'אפר בא אתו. ביומיים האחרונים הוא לא עשה שום דבר חוץ מללכת בכעס ולשבור דברים. הוא נעל אותי כאן!"
"זה נורא!" הוא אמר בזעזוע.
"הוא גם אמר למנורה שלו, שמחר נחזור לעיר ואני אצטרך להתחתן אתו!" אמרה יסמין.
"הוא אמר… למנורה שלו?" אלאדין והנסיכה הסתכלו אחד על השנייה.
הרוכל חייך. "חכו רגע! יש לי תוכנית."
הוא נתן ליסמין את אחד משיקויי השינה שהיו לו ואמר, "כשג'אפר יחזור, את צריכה למזוג את שיקוי השינה ליין שלו. הוא יירדם כל כך חזק, ששום רעש לא יעיר אותו." יסמין עשתה את זה וכשג'אפר הרשע נחר בקול, הם חיפשו בכל מקום את מנורת הקסמים ולבסוף הם מצאו אותה.
"המנורה אצלי שוב!" קרא אלאדין, "עכשיו אני יכול להביע משאלה שנייה. אני הולך לבקש שהטירה הזו וכל מי שנמצא בה יחזרו לממלכת הסולטן- חוץ מג'אפר."
"חכה!" אמר הרוכל. "תשאיר גם אותי כאן, אני אמשיך בדרכי."
אלאדין אמר תודה לרוכל על כל העזרה שלו, והזמין אותו לבוא לבקר אותו בארמון שלו ליד ארמון הסולטן כאורח כבוד. הרוכל הודה לו ועזב אותם כדי להמשיך עם שיירת הגמלים שלו בדרך.
אז אלאדין שפשף את המנורה וביקש מהג'יני את המשאלה שלו.
