עמוד 8 בסיפור ג'ון הפילון
ג'ון נדהם ממראה המפל, והוא ידע שהוא רוצה לראות אותו מקרוב. אז הוא השתמש בחדק שלו כדי להזיז ענפים דרך היער הצפוף, וככה אחרי כמה דחיפות ואחרי הרבה עלים שנפלו עליו, הוא יצא מבין העצים וראה מולו את המפל הגדול.
כשג'ון התקרב למפל, הוא נדהם מהיופי שלו ומהעוצמה שלו. המים זרמו במורד הסלעים, ויצרו רעש חזק ומרגיע, והרסס של המים קירר את העור האפור של ג'ון ביום החם שהיה.
ג'ון בילה שעות רבות במפל, ונהנה מהיופי והשלווה שלו. הוא חשב שאולי המסע שלו נגמר ושמצא סוף סוף את הבית שלו, אבל כשהסתכל מסביב למפל הבין שהעצים צפופים מדי לחיה גדולה כמוהו, ושלא יוכל לחיות שם ככה. אבל עדיין הוא היה שמח שגילה מקום נפלא שכזה, וידע שתמיד יחזור לשם אם יעבור באזור שוב.
ג'ון לא היה יכול להישאר במפל לנצח כי הוא היה חייב להמשיך במסע, ולבסוף הוא נאלץ להיפרד. כשהשאיר את המפל מאחור, הוא ידע שתמיד יזכור את היופי והשלווה הזאת, לכל מקום שילך.
מוסר ההשכל של הפרק הזה הוא שלפעמים מעבר לעזרה לזולת, אנחנו צריכים להקדיש זמן לעצמנו, לעצור ולהעריך את היופי והשלווה של העולם סביבנו. אם ניקח את הזמן ליהנות מהדברים שמביאים לנו שמחה ואושר, נוכל לקבל אנרגיות ולהמשיך במסענו בכוחות מחודשים.
