עמוד 5 בסיפור העורב והשועל
כל להקות הציפורים הרימו מבט בבת אחת ונראו מאוד נעלבות ממה שאמרתי. הן פרסו כולן כנפיים ועפו משם בציוצים עצבניים, העיקר להתרחק כמה שיותר ממני ומגברת עורב.
אז הסתכלתי על העץ בהערצה והתפעלות בעיניי ואמרתי, "אני לא מאמין שאני זוכה לראות את הציפור הנפלאה הזו! לו רק יכולתי לשמוע את הקול שלה. אני בטוח שיצור מקסים כזה חייב להיות מסוגל לשיר כל כך יפה! לו יכולתי רק לשמוע שורה אחת מהשירה שלה, הייתי מצהיר בכל מקום שהיא נסיכת היער!"
עכשיו יכולתי לראות שהמילים שלי עשו בדיוק את מה שרציתי. גברת עורב התנפחה בגאווה, ניפחה את נוצותיה, הרימה את ראשה גבוה והתחילה לשיר את המוזיקה הכי מקסימה ששמעתי מעודי.
"קראאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!"
תודה רבה!:)