עמוד 9 סיפור יוסף ואחיו לילדים – הגנב
אחרי הסעודה, יוסף אמר בסוד לרב המשרתים לשים הכי הרבה אוכל שהחמורים של האחים יוכלו לקחת איתם, ולשים שוב את הכסף של כל אח בשק שלו. "ואת הגביע שלי," הוא אמר והושיט לרב המשרתים את גביע הכסף היקר שלו, "תשים בשק של האח הקטן."
בבוקר יצאו האחים חזרה לארץ כנען, וכשיצאו מהעיר המצרית הם ראו מרחוק מאחוריהם את רב המשרתים של יוסף רוכב לקראתם. כשהשיג אותם הוא אמר להם, "למה אתם עושים רע לאדון שלי אחרי כל מה שהוא עשה בשבילכם? מישהו מכם גנב את גביע הכסף של האדון!"
האחים ענו לו, "חס וחלילה, אנחנו לא גנבים! הרי החזרנו לך את הכסף שמצאנו בשקים שלנו! אם תמצא את הגביע אצל מישהו מאיתנו הוא ימות, וכולנו נהיה העבדים שלך."
רב המשרתים ענה, "מי שהגביע יהיה אצלו יהיה העבד שלי, וכל השאר חופשיים ללכת."
האחים הורידו את השקים שלהם מהחמורים וכולם פתחו אותם אחד אחרי השני. רב המשרתים עבר שק אחרי שק וחיפש ובסוף הגיע אל השק של בנימין. הוא הכניס את היד והוציא ממנו את גביע הכסף של יוסף.
האחים הזדעזעו כולם ומיד העמיסו בחזרה את השקים על החמורים וחזרו אל העיר, אל בית יוסף.
יוסף הצדיק הביט עליהם מהכיסא המוגבה שלו כשהשתחוו לפניו ואמר על ידי המתורגמן, "למה עשיתם לי את זה? הרי ידעתם שאני אדע לאן נעלם הגביע שלי."
יהודה התקדם כמה צעדים וענה לו בכניעות, "מה נוכל לומר להגנתנו? האל החליט להפיל עלינו את הצרה הזאת, ועכשיו כולנו וגם מי שהגביע נמצא אצלנו נהיה עבדים שלך."
יוסף הצדיק ענה לו ברוגע, "אני לא אעשה משהו כל כך לא הוגן. מי שהגביע נמצא אצלו יהיה העבד שלי, וכל השאר חופשיים לחזור חזרה לאבא שלכם."
יהודה ניגש אל יוסף והתקרב אל מתחת לכסא שלו, "בבקשה אדוני, אל תכעס עלי, אתה חשוב כמו פרעה ואני רוצה לספר לך בכנות את כל מה שקרה; סיפרנו לאדוני שיש לנו אח קטן שאבא שלנו אוהב אותו מאוד, ואדוני נתן לנו הוראה להביא את האח הזה אליו. אבל אבא שלנו לא רצה לוותר על אחינו הקטן, ואמר שאשתו ילדה לו רק שני בנים, ואחד מהם נטרף על ידי חיה רעה והוא לא יכול לוותר על הילד היחיד שנשאר לו מאשתו, כי פחד שיקרה גם לו אסון."
יהודה הביט ביוסף, "אני התחייבתי לאבא שלנו שאני דואג לשמור על אחינו הקטן ולהחזיר אותו בחזרה בשלום, ואם לא – אני אהיה אשם במה שקרה לו כל חיי." הוא עצר לרגע. "בבקשה אדוני, קח אותי כעבד ושחרר את אחינו הקטן שיחזור אל אבא שלנו. אני לא אוכל לראות את הסבל שאבא שלנו יסבול אם יראה שחזרנו בלי בנימין."
יוסף הצדיק התרגש מאוד לראות איך יהודה, שהיה זה שהעלה את הרעיון למכור אותו לעבד, השתנה כל כך והוא עושה כל מה שהוא יכול כדי שבנימין לא יסבול מגורל דומה.
יוסף הצדיק נתן הוראה שכולם יצאו מהחדר חוץ מהאחים. אחרי שכולם יצאו הוא התחיל לבכות בקול.
"אני יוסף!" הוא אמר להם בשפה שלהם והם נבהלו מאוד. "אבא שלנו עוד חי?" הוא לא ידע אם להאמין להם שיעקב עוד בחיים אחרי כל מה שעשו לו.
