עמוד 7 בסיפור עכבר העיר ועכבר הכפר
הדוד ואני מיהרנו לרוץ על פני השולחן והחתול רדף אחרינו, תוך כדי שהוא מנפץ כוסות ומפיל כדים ואגרטלים. שנינו קפצנו מקצה השולחן ונחתנו על הקרקע, אבל אז הגיעה המשרתת עם מטאטא והכתה את הרצפה במטאטא וניסתה למחוץ את שנינו.
הגענו לחור בקרש של הקיר ממש בשנייה אחרונה לפני שהיא תפסה אותה. שנינו היינו במרחק של חצי סנטימטר ממכת מוות של מטאטא!
"וואו זה היה קרוב!" אמר הדוד בהתלהבות, "מרגש או מה?"
הלב שלי דפק כמו משוגע ונאלצתי לנשום עוד כמה נשימות לפני שיכולתי לענות, "כן, אבל אני חושב שזה קצת מרגש מדי בשביל עכבר כפר מסכן כמוני. אני מודה לך מאוד על האירוח, אבל אני חייב לחזור הביתה עכשיו."
