עמוד 2
המלך חשב לעצמו, 'אני המלך הכי חכם! כל אחד יודע את זה בגלל שאני תמיד נראה כל כך טוב וחכם בבגדים החדשים שלי! אני לא צריך לדאוג מהקסם המטופש הזה.'
אז הוא החליט ללכת אל החנות של שני התופרים כדי לראות את הבד המיוחד ולבקש שיכינו לו את בגדי המלך החדשים. כשהכרכרה של המלך עברה ברחבי העיר בדרך אל החנות, כולם התרגשו לראות את המלך והלכו אחרי הכרכרה שלו בקהל גדול. כשהמלך יצא מהכרכרה ונכנס לחנות עם כל השרים והמשרתים שלו, כל הקהל עמד מחוץ לחנות והקשיב.
הנוכלים החכמים התרוצצו בחנות שלהם והצביעו על פינות, על קירות ועל שולחנות ריקים. הם אמרו בגאווה ובקול חזק כדי שכל הקהל בחוץ ישמע גם, "אדוני המלך! תראה את הבגדים המדהימים האלה! תראה את גלילי הבד המשובחים שמהם יצרנו אותם! אנחנו בטוחים שמעולם לא ראית צבעים בהירים כמו אלה, ציורים יפים כל כך! זה ייראה כל כך יפה בבגדי המלך החדשים שנשמח להכין לך!"
המלך לא הצליח להבין – הוא לא ראה שום בגד ושום בד, בשום מקום! אבל הוא חשב, 'אני לא יכול להודות מול כולם שאני לא יכול לראות את בד הקסם הזה! מי יודע מה הם יחשבו עליי!' אז במקום זה הוא אמר, "וואו! זה הבד הכי יפה שראיתי אי פעם!" הוא פנה אל השרים שלו, "ראיתם אי פעם בד יפה כל כך?"
כל השרים, שכמובן לא ראו כלום, מיד אמרו שהם מעולם לא ראו בד יפה שכזה, כי הם פחדו שהמלך יחשוב שהם לא חכמים מספיק כדי לראות את הבד הקסום ויפטר אותם.
אפשר היה קצת לשמור על כבוד המלך וליפות אותו…..
אנחנו משתדלים לשמור על הסיפורים כפי שנכתבו במקור, אבל תודה על ההערה! 🙂
מקווים שאת נהנית משאר הסיפורים שלנו!
לילה טוב 🙂