עמוד 4 (מתוך 7)
"זו לא בעיה," אמרה מכשפת הים כשבת הים הקטנה אמרה לה מה היא צריכה. "אני פותרת בעיות הרבה יותר קשות מזאת. כדי להיות עם רגליים כל מה שאת צריכה לעשות זה לשתות את השיקוי שלי." ואז היא הסתובבה אל הנערה. "אבל אני לא סתם נותנת את השיקוי במתנה, את מבינה."
"אני מבינה," אמרה בת הים הקטנה. "אז מה המחיר שלך לשיקוי הזה?" בליבה היא חשה תקווה. אז באמת יש דרך שיהיו לה שתי רגליים ושהיא תוכל להיות עם הנסיך!
"הו, לא יותר מדי," אמרה מכשפת הים. "דבר ממש קטן – את תהיי חייבת לוותר על הקול שלך."
"הקול שלי?" אמרה בת הים הקטנה ונגעה בגרונה. היא ידעה שהקול שלה הוא מה שכולם אהבו בה. היא לא הייתה בטוחה מי היא תהיה בלעדיו.
"את לא צריכה את הקול שלך," אמרה מכשפת הים. "עוד דיבור, ועוד ריכול, איזה בזבוז זמן! אבל דעי זאת יפה שלי – אם הנסיך יתחתן עם מישהי אחרת, למחרת את תמותי. וקולך יישאר איתי לנצח. אבל מי יודע? יכול להיות שנסיך יבחר בך…"
לבה של בת הים הקטנה זינק.
מכשפת הים הושיטה כוס עם שיקוי הירוק. "אז," היא אמרה. "מה את הולכת לעשות? תחליטי! אין לי את כל היום."
בת הים הקטנה הביטה בשיקוי שהתערבב בכוס. בהחלטה של רגע היא לקחה את השיקוי ושתתה אותו. מיד חשה סחרחורת וכאב, כאילו חרב עוברת בגופה. היא הסתובבה והתנועעה, ואז נפלה. כשהתעוררה, היא הייתה על אותה אדמה יבשה שאליה משכה את הנסיך מהמים. כשהיא הרימה את ראשה, יכלה לראות שחלומה התגשם – במקום הזנב שלה היו לה שתי רגליים אנושיות!
