עמוד 5
כשהרופא יצא מאוהל של מולאן, הוא ידע את האמת ואמר לכולם. מהר מאוד השמועה על מולאן התפשטה בכל המחנה ואפילו כל מי שהיה חולה שכח לרגע מהמחלה מרוב הפתעה.
"הגנרל הוא אישה?" צעקו החיילים בהלם, "איך זה יכול להיות?" חלק קראו, "היא רימתה אותנו!" ו"לא נילחם למען אישה!" הם אמרו: "תענישו אותה! תגרמו לה לשלם! המחיר על הרמאות הזאת הוא הוצאה להורג!"
אבל היו חיילים אחרים שקראו מצד שני, בקולות חזקים באותה מידה, "עם מולאן אנחנו מנצחים בכל קרב!" הם אמרו, "אל תגעו בגנרלית שלנו!" הם נעמדו מול האוהל של מולאן כדי לא לתת לאף אחד לנסות להיכנס לאוהל ולפגוע במולאן.
בדיוק אז, הגיע חייל בריצה. "תקשיבו כולם!" הוא קרא, "מגיעה עלינו מתקפת פתע מההרים!"
מולאן שמעה את זה מתוך האוהל שלה. היא התלבשה, לקחה את החרב שלה ויצאה החוצה. היא עדיין לא הייתה חזקה מספיק בגלל הקדחת, אבל עמדה זקופה כדי לשמש דוגמה לכולם. היא אמרה לחיילים לאן עליהם ללכת ומה לעשות כדי שיוכלו לתקוף כשהאויב יגיע. אבל הם חייבים להגיע לשם מהר!
