עמוד 2
יום אחד הילד רועה הצאן ממש השתעמם בזמן שישב בלי לעשות כלום על צלע הגבעה, והסתכל על עדר הכבשים שלו רועה בכל אזור הגבעה. הוא התגעגע למתיחות שהיה עושה לתושבי הכפר, ולמשחקים ששיחק בקולי קולות. ואז מרוב שיעמום, עלה לו רעיון ששיעשע אותו מאוד.
לפתע, הוא נעמד על הרגליים וזעק בקול רם לעזרה, "זאב זאב! הזאב בא לאכול את הכבשים שלי!"
כששמעו את הצעקות שלו, הגיעו תושבי הכפר בריצה אל צלע הגבעה כדי לעזור לו. הם הביטו מסביב ולא ראו זאב בשום מקום. כל מה ששמעו וראו היה הכבשים מסביב ורועה הצאן הצעיר ששכב על הגב מרוב צחוק שצחק בקולי קולות והצביע עליהם. תושבי הכפר כעסו מאוד, ואמרו לרועה הצאן הצעיר לא לקרוא לעזרה כשאין שם באמת זאב שמאיים עליו. הם אמרו לו שיש להם עבודה לעשות, והם מפסידים זמן עבודה כשהם באים סתם בגלל הצעקות שלו על הסכנה שלא הייתה.
אחרי כמה ימים, רועה הצאן הצעיר שוב השתעמם נורא ושוב קרא לעזרה בקול מפוחד, "זאב זאב! הזאב בא לאכול את הכבשים שלי!"
ולמרבה השעשוע, הכפריים שוב הגיעו בריצה אל הגבעה כדי לעזור לו לגרש את הזאב. אבל הם גילו שרועה הצאן הצעיר עבד עליהם בפעם השנייה ברציפות, ושוב התפוצץ מרוב צחוק ושעשוע על כך שתושבי הכפר האמינו לו. הם היו מאוד נסערים וכועסים. הם הזהירו את הילד הקטן לעולם לא לעבוד עליהם שהוא נמצא בסכנת חיים כשבמציאות אין שום סכנה.
היי, סיפור מאוד מעניין!