עמוד 3
יום למחרת הגיע רועה הצאן הצעיר לגבעה כרגיל, ואחרי ששחרר את הכבשים לאכול עשב, הוא ראה דמות כהה מסתובבת בתחתית הגבעה. הוא עלה על סלע כדי לראות יותר טוב, אבל הדמות הכהה נעלמה. הוא חזר להתיישב בשעמום ולא ידע מה לעשות עם עצמו. אחרי כמה שניות הוא ראה את הכבשים מתחילו לברוח והסתובב להביט לאחור. הוא ראה זאב גדול ומפחיד מתחיל לרדוף אחרי הכבשים שלו ומתקרב אליו במהירות.
הוא היה מאוד מבוהל, ומהפחד קרא לעזרה בקול הכי חזק שהצליח להוציא מהגרון, "זאב זאב! הצילו! הזאב רודף אחרי הכבשים שלי, וגם אחריי!"
אבל אוי ואבוי! אף אחד לא הגיע לעזור לו, כי כולם חשבו שרועה הצאן הצעיר שוב מנסה לעבוד עליהם ולא התכוונו ליפול בפח בפעם השלישית ברציפות.
עברו הרבה שעות מאז וכשהילד לא חזר לכפר עד הערב, אבא שלו קרא לכל אנשי הכפר, וכולם יצאו לחפש אותו ואת עדר הכבשים הקטן שלו. הם עלו לצלע הגבעה וחיפשו מסביב בכל מקום באור שעוד נשאר אחרי השקיעה, ומצאו את הילד הקטן מסתתר מתחת לסלע ובוכה. אחרי ששאלו אותו מה קרה, הוא ענה: "באמת היה כאן זאב! כל העדר ברח!" הוא אמר בבכי, "צעקתי, 'זאב זאב!' למה לא באתם לעזור לי?"
תושבי הכפר ענו לו שהם חשבו שגם הפעם הוא ניסה לעבוד עליהם, והעמיד פנים שוב שהזאב הגיע ומאיים עליו ועל עדר הכבשים. לכן הם לא באו לעזור לו הפעם.
רק אז רועה הצאן הקטן למד את הלקח שלו והבטיח לעולם לא לשקר שוב ולא לעבוד יותר על אף אחד.
היי, סיפור מאוד מעניין!