עמוד 6 (מתוך 7) – היפיפיה הנרדמת והבחירה הגורלית
"תודה שלקחת אותי לכאן," אמרה אורורה. "אני תמיד אזכור שעזרת לי. עכשיו אני חייבת לעשות את זה."
"לעשות מה?" שאל הנסיך.
אורורה לא ענתה. היא הסתובבה ועלתה בריצה במדרגות של הטירה עד שהגיעה למדרגות האחרונות של המגדל הכי גבוה. הדלת מולה נפתחה בחריקה חזקה. בפנים הכל היה חשוך ומלא אבק. היא בקושי יכלה לעשות צעד אחד בגלל כל קורי העכביש. אבל היא הזיזה אותם הצידה וצעדה קדימה.
שם, בפינה רחוקה של החדר, הייתה מכונת התפירה. מחלון קטן היא ראתה שהשמש כבר שוקעת.
"אני מקווה שזה יעבוד," היא חשבה לעצמה, "לפני שיהיה מאוחר מדי."
אורורה הושיטה את האצבע שלה אל המחט שבמכונה. האצבע נדקרה וטיפת דם קטנה טפטפה ממנה.
בבת אחת, אורורה הרגישה סחרחורת. היא נפלה על שמיכה ישנה ומאובקת שהייתה מונחת על רצפת החדר, ושקעה בשינה עמוקה.
כמה רגעים אחרי זה, כל מי שהיה בטירה, משרתים ומשפחת המלוכה כולם, נרדמו גם הם, וגם הנסיך, שעוד חיכה מחוץ למגדל.
תוך כמה שעות, קוצים וגפנים הופיעו ועטפו את הטירה בכל כך הרבה שכבות ששום אדם או חיה לא יכלו לעבור דרכן ולהיכנס לטירה.
לאורך 100 שנים, אורורה וכל דיירי הטירה ישנו.
קראתי לשלושת הבנות שלי והן מאוד נהנו!
וואו איזה סיפור נחמד
וואו סיפור מעניין באמת, אהבתי מאוד לקרוא אותו לילד שלי בן השנתיים 🙂
אהבתי!
אתה לא יכול להכריח אף אחד להתחתן. הרגשתי מאושרת כשאורורה התחתנה עם הנסיך.
הסיפור הזה קצת שונה מהמקור, אבל זה היה מרתק וזה בסדר שזה יהיה שונה כי אני אוהבת שונה! 🙂
הסיפור היה מרתק
מעניין
אני אוהבת את זה!