עמוד 6 בסיפור היפה והחיה – ההבטחה של בל
עבר זמן עד שהעזה לענות, כי היא פחדה להכעיס אותו אם היא תגיד לא. אבל לבסוף היא אמרה ברעד, "לא." מיד הוא נאנח ואז נהם בצורה כל כך מפחידה עד שכל הארמון רעד. אבל בל נרגעה מהר, כי החיה אמר בקול שקט, "אז להתראות בל." ועזב את החדר.
בל בילתה את שלושת החודשים הבאים בשלווה בארמון. היא התרגלה לראות את החיה עד כדי כך שהיא כבר לא פחדה כשביקר אותה. היא הייתה מסתכלת הרבה על השעון כדי לראות מתי השעה תהיה תשע, כי זו הייתה השעה שהחיה הגיע לבקר אותה בכל יום. היפה והחיה היו אוכלים הרבה פעמים את ארוחת הערב ביחד בשולחן באולם הכניסה.
היה רק דבר אחד שהדאיג אותה, שכל לילה לפני שהייתה הולכת לישון, החיה שאל אותה אם היא תתחתן אתו. יום אחד היא אמרה לו, "אתה מדאיג אותי מאוד. הלוואי שיכולתי להסכים להתחתן איתך, אבל אני לא רוצה לגרום לך להאמין שזה אי פעם יקרה. אני תמיד אעריך אותך כידיד, בבקשה תנסה להסתפק בזה."
"אני מניח שאין לי ברירה," אמר החיה, "אני צריך לזכור שאני בר מזל שאת נשארת כאן, כי הבטחת לא לעזוב אותי לעולם."
בל הסמיקה. "נאלצתי להבטיח לעולם לא לעזוב אותך, כדי שאבא שלי ימשיך לחיות. אבל אני רוצה כל כך לראות את אבא שלי." היא הרימה אליו מבט, "אני מפחדת שאדאג עד מוות אם לא תסכים לי לראות אותו."
"אולי זה יעזור," אמר החיה. הוא הושיט לה מראה עם ידית. בל הסתכלה וראתה את אבא שלה, שהיה עצוב מאוד שאיבד אותה.
"אוי!" היא בכתה ונהייתה חיוורת.
"אני מעדיף למות," אמר החיה, "במקום לתת לך להיות עצובה. אני אשלח אותך לאבא שלך. את יכולה להישאר אתו שבוע אחד, אבל אם לא תחזרי בסוף השבוע, אני אמות מצער."
"אני מבטיחה לך שאחזור בעוד שבוע," אמרה בל.
היה סיפור מרגש וראיתי את הסרט