עמוד 5
"הנה אני, אבא!" קרא פינוקיו מהצד השני של החדר.
ג'פטו הסתובב. "מה? אתה חי?"
"כֵּן! אני פינוקיו, הילד שלך!"
"איך זה יכול להיות?" שאל ג'פטו בהלם.
הוא מיהר אל בובת העץ, משך אותו אליו וחיבק אותו.
"פינוקיו, הבן שלי!" קרא ג'פטו ושמח מאוד.
ומאותו יום הם חיו יחד באושר בבקתה של סבא ג'פטו.
אבל הסקרנות של פינקיו הלכה וגדלה.