עמוד 3
אלאדין נדהם. הוא מלמל "כן, כמובן!" יותר מהכל, הוא רצה לצאת מהמערה וללכת הביתה! ופתאום ברגע אחד הוא היה מחוץ לבית שלו. הוא עדיין החזיק את המנורה ואת הפירות הנוצצים שהיו בכיסים שלו.
הוא סיפר לאמא שלו מה שקרה והיא לא האמינה. "מנורת קסמים?" היא צחקה. "הדבר הישן הזה?" היא לקחה את המנורה, תפסה סמרטוט והתחילה לנקות אותה. "אם היה באמת ג'יני במנורה הישנה הזו, הייתי אומרת לו, 'ג'יני, תעשה לנו סעודה גדולה ותגיש אותה על צלחות זהב!'"
להפתעתה של האמא, הג'יני יצא מהמנורה ועשה להם סעודה גדולה כמו של מלכים עם צלחות זהב.
אלאדין ואמא שלו נהנו מסעודת המלכים הגדולה והמיוחדת. האמא שטפה את כלי הזהב, מכרה אותם וקנתה אוכל ושתייה. מאותו יום, אלאדין ואמא שלו חיו חיים טובים ולא דאגו לשום דבר.
יום אחד, אלאדין חשב לעצמו, 'עם הפירות הנוצצים שלי, אני אוכל להתחתן עם הנסיכה ולהיות הנסיך!'
אמא שלו צחקה. "אתה לא יכול פשוט ללכת לארמון עם כמה מתנות יקרות ולצפות להתחתן עם הנסיכה!" אבל הוא היה חייב לנסות. הם עטפו חלק מהפירות הנוצצים ואמא שלו הלכה לארמון.
השומרים עצרו אותה מיד, אבל כשהיא התעקשה שיש לה משהו מאוד יקר עבור הסולטן, הם נתנו לה להיכנס.
הסולטן שאל אותה, "מה הבאת לי בסמרטוטים האלה?"
היא הראתה לו את הפירות הנוצצים והסולטן התרשם. "אבל אם הבן שלך מתאים לבת שלי כמו שאת אומרת, הוא צריך להביא לי 40 מגשי זהב של הפירות הנוצצים."
האמא הלכה הביתה וסיפרה לבן שלה על מה שהסולטן ביקש. "אין בעיה," אמר אלאדין. "קראי לג'יני ותביעי את המשאלה השנייה שלך." וכך שפשפה את המנורה וביקשה את המשאלה השנייה שלה. תוך זמן קצר היא הייתה במדרגות של ארמון הסולטן עם 40 מגשי זהב של הפירות הנוצצים.
הסולטן שמח מאוד. "אבל זה לא מספיק כדי לזכות בבת שלי!" הוא אמר. "כדי לזכות בה באמת, הבן שלך חייב לבנות ארמון זהב כדי שהוא והבת שלי יחיו בו."
במשאלה השלישית, האמא ביקשה מהג'יני ליצור ארמון זהב. למחרת בבוקר, ממש מחוץ לחדר השינה של הסולטן, הופיע ארמון ענק מוזהב ונוצץ בשמש.
