עמוד 18
הילד הקטן עם קביים ניסה לספר להורים שהמנגינה גרמה לו ולשאר הילדים לחלום חלומות מיוחדים.
הם חלמו על מקומות רחוקים, אוויר נקי ונהרות נוצצים וכיף ומשחקים ולווייתנים ודולפינים ותוכים בצבעים חזקים, אבל נראה שאף אחד לא הקשיב לו מרוב צער על הילדים שנעלמו.
עם הזמן התושבים התגברו על ההלם ובלית ברירה החיים חזרו לעצמם שוב לאט לאט.
סירות מלאות תירס וחיטה ירדו בנהר ומהר מאוד היו שוב מחסנים מלאים תירס וחיטה בהמלין.
אבל הם מעולם לא שכחו את החלילן מהמלין, ותמיד שילמו את חובותיהם במלואם ובזמן לכל מי שהיו חייבים לו.
יום אחד אחרי כמה שנים הסתובב הילד עם הקביים ליד ההרים והיה עצוב מאוד.