עמוד 22
פרק שביעי: סוף סוף הביתה!
בבית משפחת דרלינג בלונדון, מר וגברת דרלינג וננה לא ידעו מה לעשות. הם כל הזמן חשבו על וונדי, ג'ון ומייקל. הם הביטו בשלוש המיטות הריקות ודמעות עלו בעיניהם. מר וגברת דרלינג לעולם לא חייכו או צחקו שוב מאז שנעלמו הילדים.
גברת דרלינג ישבה בחדר הילדים הדומם ובכתה. היא חשבה על ילדיה, על המשחקים שלהם ועל הקולות השמחים שלהם. ננה ניסתה לנחם אותה, אבל שום דבר לא יכול היה לשמח את גברת דרלינג.
לילה אחד אחרי כמה חודשים קרה משהו מדהים. וונדי, ג'ון ומייקל עפו פתאום אל תוך חדר הילדים. גברת דרלינג ישבה באותו זמן ליד האח.
"אמא, אמא אנחנו בבית!" אמרה וונדי.
גברת דרלינג הסתובבה וראתה את שלושת ילדיה היקרים.
"זה אמיתי או שזה חלום? אני לא מאמינה!" היא אמרה.
