עמוד 23
"הו, אמא, סוף סוף אנחנו בבית," אמרו הילדים.
וונדי, ג'ון ומייקל חיבקו את אמם ונישקו אותה.
״כמה נפלא לראות אתכם, ילדים יקרים שלי! כמה נפלא לשמוע את הקולות המתוקים שלכם. הו, תנו לי להסתכל עליכם!" היא קראה למר דרלינג. מר דרלינג מאוד שמח והיה מופתע.
"אמא," אמרה וונדי, "גם פיטר פן והילדים האבודים כאן. הם מחכים בחוץ.״
ששת הילדים האבודים נכנסו לאט לחדר הילדים. הם הביטו בגברת דרלינג וחייכו אליה בביישנות.
״אמא, אלה הילדים האבודים. אין להם אמא. הם יכולים להישאר איתנו?" שאלה וונדי.
"איזה ילדים קטנים וחמודים!" אמרה גברת דרלינג. ״כמובן שהם יכולים להישאר איתנו. ואיפה פיטר פן?"
