עמוד 2
על גבי הפרחים גלש אליהם זנב גבוה שחור ולבן. "אני יכול לזהות את הזנב הזה בכל מקום!" אמר ארנב. "זה החבר שלי בואש. הוא מתחת לפרחים. בואש?" ומיד, ראש שחור ולבן צץ מתוך הפרחים.
"זה במבי," אמר ארנב. עד מהרה הסתובבו שלושתם באחו, מריחים את הריחות העמוקים שלו.
לאחר זמן מה, ארנב ובואש נאלצו ללכת הביתה. במבי הסתכל מסביב. "אמא! איפה את?" בצד הרחוק של האחו הוא ראה אותה, עם יצור שנראה בדיוק כמוה.
"במבי, בוא לפגוש את אחותי אנה," קראה אמא שלו. "ושני הילדים שלה." הוא קיפץ אליה. שני עופרים כמוהו, פאלין הקטנה ואחיה גובו, התרוצצו פנימה והחוצה בין הרגליים של אמא שלהם.
פאלין נתנה זינוק ונחתה ממש מולו, ואז קפצה בחזרה לגובו. בזהירות, במבי ניגש אליה. פאלין קפצה לצד אחר וגובו הלך אחריה. עד מהרה שלושתם רדפו זה אחר זה על הדשא.
"עכשיו לכו ושחקו, כולכם," אמרה אמא של במבי.
כל אותו היום, שלושת הצבאים הצעירים שיחקו ופטפטו. הם קפצו ורדפו, הם אכלו הרבה תותים ואוכמניות על השיחים, ולפעמים הם פשוט דיברו.
יום אחד, במבי שאל, "אתם יודעים מה המשמעות של סכנה?"
"משהו רע מאוד," לחש גובו.
"אבל מה זה?" שאל.
"אני יודעת מהי סכנה," אמרה פאלין. "זה מה שאתה בורח ממנו." אבל מהר מאוד הם הפסיקו את השיחה והמשיכו לרדוף ולשחק שוב.
אמא של במבי ואנה חזרו. "הגיע הזמן ללכת הביתה." הן אמרו.
הרחק בראש גבעה נראו שני צבאים גדולים, עם שתי קרניים ענקיות.
פאלין הביטה בהם ואמרה, "וואו, מי אלה?"
