עמוד 3 (מתוך 8)
"אלה האבות שלכם," אמרה אנה.
"אם תהיה חכם ולא תחפש סכנות", אמרה אמא שלו, "יום אחד אתה תגדל להיות גדול ויפה כמו אבא שלך. וגם לך יהיו קרניים." ליבו של במבי התמלא בגאווה.
כשבמבי גדל, הוא למד איך לרחרח את האוויר. הוא יכול היה לדעת אם חברו ארנב מגיע, או אם שועל עבר בשביל ממש לא מזמן. הוא גם ידע אם יירד גשם בקרוב.
אחר צהריים אחד הגיעה סערה חזקה. ברק הבזיק ורעם הרעיש. הוא חשב שסוף העולם הגיע. אבל כשהוא שכב לצד אמו, הוא הרגיש בטוח.
יום אחד, כשהסתובב ביער, הוא נתקל בריח חריף ולא נעים. סקרן, הוא עקב אחריו. זה הוביל לקרחת יער, שם עמד יצור מוזר. הוא מעולם לא ראה יצור כזה. הוא נעמד על שתי הרגליים האחוריות, ובשתי הידיים שלו הוא החזיק משהו ארוך ושחור – אולי זו רגל שלישית? הריח של היצור מילא את במבי בפחד. היצור הרים את הרגל השלישית השחורה והארוכה. פתאום אמא של במבי מיהרה לעברו.
"רוץ, במבי, רוץ! הכי מהר שאתה יכול!"
אמה שלו עברה בריצה ליד שיחים ועשבים. הוא המשיך במהירות לידה עד שהם חזרו לביתם.
מאוחר יותר, אמה שלו אמרה, "ראית את האדם?" במבי הנהן עם הראש. "הוא זה שמביא סכנה", היא אמרה.
במבי גדל עוד ועוד כול שעבר הזמן. בפעם הראשונה שהתעורר וגילה שאמו נעלמה, הוא פחד. זה היה מוקדם בבוקר ועדיין היה חשוך. "אִמָא! אִמָא!" הוא קרא. צל גדול התקרב אליו, גדול יותר משל אמא שלו. הצל עמד מול אור הירח, אייל זקן וגדול שנראה מרשים מאוד.
"למי אתה קורא?" אמר האייל. "אתה לא יכול לדאוג לעצמך?" במבי לא העז לענות. הוא הוריד את הראש בבושה. "הבט למעלה," אמר האייל הזקן, "תקשיב לי. תסתכל מסביב. תריח. תגלה דברים בעצמך. ככה אתה תוכל להסתדר לבד."
