עמוד 6 (מתוך 8)
פאלין ובמבי הסתובבו בהפתעה. "גובו!" הם מיהרו אליו בשמחה.
"אז אתה לא מת!" אמר במבי.
"איפה היית?" שאלה פאלין.
גובו סיפר את הסיפור שלו. "הייתי עם בן אדם. ראיתי הרבה יותר בני אדם ממה שאתם ראיתם בחיים שלכם." כלבים מצאו אותו כשהוא שוכב בשלג, והם נבחו. האדם בא והרים את גובו על הכתף ונשא אותו למקום שבו הוא גר. "היה חם כמו קיץ בפנים," אמר גובו. "גשם יכול לרדת בחוץ, אבל לא בתוך המקום שבו בני האדם חיים. שם תמיד יבש וחם! ותמיד יש גם מה לאכול – לפת, חציר, תפוחי אדמה, גזר!"
"אבל לא פחדת?" שאלה פאלין.
"לא, האדם לא יפגע בי. אם הוא אוהב אותך, או אם אתה עוזר לו, הוא טוב אליך", אמר גובו. "כולם אהבו אותי שם. הילדים ליטפו אותי".
האייל הזקן הגדול יצא מהשיחים. "מה זו הרצועה שיש לך על הצוואר?"
"זה קולר שאני לובש," אמר גובו. "זה כבוד גדול לענוד את הקולר של האדם."
"איך אתה מדבר!" אמר האייל הזקן הגדול. "יצור מסכן." הוא הסתובב והלך.
יום אחד כשגובו ובמבי היו ביחד, הם הריחו ריח של בן אדם. "אנחנו חייבים להסתתר, מיד!" אמר במבי. "אין צורך בזה," אמר גובו. "בני האדם מכירים אותי." ואז בבת אחת היה בום גדול! וגובו נפל.
