עמוד 5 (מתוך 8)
ארנב קפץ מעלה ומטה בבהלה. "אנחנו מוקפים! הם בכל מקום!" בום בודד נשמע כמו רעם, ואווז אחד נפל מהשמים. כל החיות רצו כמו משוגעות, אפילו עכבר קטן. עוד בום קצר כמו רעם, ושועל נפל על קרקעית היער. בום! בום!
ארנב קרא לבמבי, "אנחנו חייבים לצאת מכאן!" הוא וארנב התחילו להתרחק. אבל האם זה היה גובו שם, שוכב בשלג?
"גובו!" אמר במבי. "איפה אמא שלך ופאלין?"
"נפלתי," אמר גובו. "אני חלש מדי. תמשיך, במבי."
עוד צבי צעיר עצר לידם. "במבי, רוץ! אל תעמוד שם אם אתה יכול לרוץ!" הוא רץ כמו הרוח, ובזמן שבמבי רץ, הוא קרא מאחוריו, "אני אחזור בשבילך, גובו!" הוא רץ ורץ. עד מהרה הלכו והתרחקו הצלילים החזקים.
כשחזר למקום שבו היה גובו, הוא לא מצא כלום, אפילו לא עקבות. רק טביעות רגליים גדולות. פאלין ואמה עמדו שם. "מה קרה לו?" יללה אנה. אבל כולם ידעו. הם יכלו להריח את זה. אדם הגיע ולקח את גובו משם.
עברו שבועות. לבסוף, גבעולים קטנים של דשא ירוק טרי הופיעו מתוך השלג. אחר כך עוד ועוד גבעולים ירוקים. מה שנשאר מהשלג נמס. במבי היה יכול להרגיש על הראש את משקל הקרניים החדשות שלו שגדלו במהירות.
כשהעצים והשיחים הפכו לירוקים ומזג האוויר התחמם, כל החיות התחילו להתנהג בצורה כל כך מוזרה. ציפורים עפו בזוגות. כל כך הרבה יצורים גדולים וקטנים היו בזוגות. חברו בואש בילה כל הזמן עם בואשת נקבה וכמעט לא שם לב לבמבי. אפילו חברו ארנב נראה מבולבל, בוהה כל הזמן בארנבת שהסתובבה באזור וחובט ברגל.
"מה קרה לחברים שלי?" חשב במבי. "אני לבד." היה רשרוש בעלים מאחוריו. שם עמדה פאלין, אבל היא התבגרה עכשיו, כמוהו. כל אחד מהם אמר, "כמה אתה נראה שונה!" הם הביטו זה בזה וחייכו.
"עבר הרבה זמן מאז שהתראינו", אמרה פאלין.
"כן, אני יודע," אמר. הם דיברו על זמנים שעברו מזמן. "אתה זוכר ששיחקנו תופסת באחו?" אמר אחד. "אתה זוכר את כל פירות היער שאכלנו מהשיחים?" אמר השני. נראה היה שהשניים הבינו זה את זה בצורה מושלמת.
צבי שמן ניגש אליהם, מרחרח את האוויר.
"אחותי, את לא מכירה אותי?"
